בפרשת השבוע (ויחי), מסיימים את ספר בראשית.
הפרשה מתארת כיצד לאחר חיים ארוכים מלאים תלאות ויסורים, הגיע יעקב אבינו אל המנוחה והנחלה בשבע עשרה שנה האחרונים בחייו בארץ גושן. משם ממשיכה הפרשה בסיפור פטירתו של יעקב, השבעת יוסף להעלות את עצמות אביו ארצה, ברכת יעקב לכל בניו ולבני יוסף אפרים ומנשה ומסתיימת בסיפור פטירתו וקבורתו של יוסף.
בשונה מיעקב אביו שהועלו עצמותיו לארץ ישראל ע״מ להקבר במערת במכפלה שבחברון, ארונו של יוסף נשאר במצרים עוד 210 שנה ורק ביציאת בני ישראל ממצרים הועלו עצמותיו עמם.
הסיבה לכך היא שכל זמן שעם ישראל בגלות, צריך להשאר המנהיג וללוות את עמו בכל הגלגולים שעוברים עליו. ליעקב התאפשר לחזור לארץ ישראל כי השאיר את יוסף בהנהגה, אך ליוסף לא היתה ברירה וציוה להשאר במצרים. יוסף נשאר גם לאחר מותו בכדי לחזק את רוחם ונשמתם.
זה גם הסיבה שהרבי מליובאויטש נטמן בחוץ לארץ. כל עוד מרבית מבני ישראל נמצאים שם, צדיק האמת נשאר עמהם ע״מ לסייע בידם להתגבר על מחשכי הגלות.
לבקשת ברכה בציונו של הרבי כנסו לאתר
״אהל הרבי״. שלחו את שמכם ושם אמכם ותזכו בברכה והצלחה.
