ב"ה
שמחה ופנימיות
אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש היה נוהג לברך לפני חג השבועות – "שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". "שמחה" – משום ששמירת התורה קשורה לפעמים בניסיונות, והשמחה מעניקה כוח להתגבר על הקשיים. "פנימיות" – יש לקיים את התורה לא רק במחשבה, דיבור ומעשה, אלא "בפנימיות", בעצם הנפש.
(לקוטי שיחות)
כאיש פשוט
במדרש נאמר שכאשר אמר משה רבנו לבני-ישראל שהקב"ה ייתן להם את התורה, היו שרויים בשמחה רבה, ואילו הוא עצמו היה מלא פחד; משה חשש שמא לא תהיה לו קבלת העול לקבלת התורה, כפי שהיא קיימת אצל איש פשוט.
(ספר השיחות תש"ב)
כאיכר לפני הקציר
רבי ישראל מרוז'ין לא היה אומר תורה בשבת שלפני חג-השבועות, וכך היה אומר: בשבת זו הריני מרגיש עצמי כאיכר לפני הקציר – התבואה הישנה כבר אזלה, והחדשה עדיין איננה…
ירידה מן ההר
כמה ימים לאחר חג השבועות נכנסו חסידים לשאול שאלה את הרבי הריי"צ מליובאוויטש. הרבי אמר שאינו יכול להשיב על השאלה, מכיוון ש"עדיין לא ירדתי מן ההר".